מחזירים לסוסים את החופש להיות סוסים
- 13 ביולי
- זמן קריאה 4 דקות
השבוע חגגנו את יום הסוס הבינלאומי (11.7), זה יום שאינו רק חגיגה של חיה יפהפייה, אלא רגע קריטי להתבוננות עצמית. במשך אלפי שנים, הסוסים נתנו לנו הכל; הם נשאו את הציביליזציה על גבם, חרשו את שדותינו וקיצרו עבורנו מרחקים. אך כיום, דרך העדשה של אנתרוזואולוגיה (מדע יחסי אדם-חיה) ומדעי האקוויטציה (Equitation Science), המשוואה משתנה. השאלה אינה עוד "מה הסוס יכול לעשות עבורנו?", אלא "מה אנחנו יכולים לעשות למענו?".
כדי להעניק להם את החופש פשוט "להיות סוסים", עלינו להעמיד את רווחתם בראש סדר העדיפויות, ולבסס את ההזנה,הממשק, האימון והרכיבה שלנו על מדע, ביולוגיה והקשבה. לגדל סוסים בצורה מודעת, מכבדת ושמעודדת סוסים להיות סוסים. ולא רק כלי.
עקרון שלושת החופשים: הבסיס הפיזיולוגי והנפשי לכל סוס
על פי הסטנדרטים הבינלאומיים לרווחת סוסים, שכבר נפרסו בפניכם בעבר כאן ברחבי האתר, אי אפשר לדרוש שותפות מסוס שצרכיו הבסיסיים לא נענים. צרכים אלו, מוכרים כשלושת החופשים (או באנגלית The Three F's - Freedom, Friends, Forage), אינם מותרות, אלא הכרח ביולוגי ואתולוגי מובהק:
החופש התזונתי (Forage): בניגוד לאדם, הקיבה של הסוס מפרישה חומצה באופן רציף, 24 שעות ביממה והמעי הגס שלהם בעל התפקיד המרכזי בעיכול סיבים. מערכת העיכול שלהם מותאמת לאכילה איטית ומתמשכת של סיבים. כליאת סוסים בתא במשך רב שעות היום ומניעת גישה רציפה לחציר או למרעה מובילות לעיתים קרובות להתפתחות של כיבי קיבה (אולקוס) וקוליק (חסימות וסיבוכי מעי). הדרך הראשונה לעזור לסוס שלנו היא להבטיח לו גישה רציפה למזון סיבי דל ואיכותי עם לא יותר מ3 שעות צום רציפות, מה שמסייע גם בוויסות רגשי ומונע שעמום.
החופש החברתי (Friends): הסוס הוא חיה נטרפת החיה בעדר. בידוד חברתי הוא מצב טראומטי עבורו שמפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית (מצב הילחם או ברח או קפיאה). סוסים זקוקים לקשר עין, למשחק משותף, וליכולת לבצע גירוד הדדי (Allogrooming) – פעולה שהוכחה מדעית כמורידה את קצב הלב ומפרישה אנדורפינים במוח הסוס. סוס שחי בבידוד חברתי ללא גישה מינמלית לחברה לפחות בין קירות התאים, נמצא בסטרס קבוע ועלול לפתח התנהגויות בלתי רצויות וסטריאוטיפיות (כמו בליעת אוויר ונשיכות) ואף בעיות בריאותיות הנובעות מסטרס כרוני.
חופש תנועה (Freedom/Free-roaming): בטבע, סוסים נעים קילומטרים רבים ביום תוך כדי רעייה. שהייה ממושכת בתא ללא תנועה חופשית בגדרה או מרעה, פוגעת בביומכניקה של הסוס, בזרימת הדם לפרסות, מחלישה את המפרקים והשרירים ומגבירה משמעותית את הסיכון להתפתחות התנהגויות סטריאוטיפיות הנובעות מסטרס כרוני ומתסכול. במיוחד כשאנחנו דורשים מהסוס להיות ספורטאי ולהתאמן, חשוב שנשמור על הגוף שלו בתנועה, למען בריאותו, רווחתו וגם לטובת הביצועים שלו.
השפה השקטה: להקשיב למיקרו-הבעות
הטעות האנושית הנפוצה ביותר היא הציפייה שהסוס יתקשר כמונו. במשך שנים פירשנו התנגדויות כ"עקשנות" והגבנו בלחץ מוגבר.
במחקרים מודרניים, כפי שמפורט בספרה של רייצ'ל דרייסמה על סימני הרגעה בסוסים (Language Signs and Calming Signals of Horses) שזמין לרכישה ממש כאן באתר, נחשף עולם שלם של סימני הרגעה. אלו פעולות זעירות – מצמוץ מהיר, תנועות לעיסה קלות בשפתיים (ללא אוכל), פיהוק, או הפניית הראש הצידה. סוסים משתמשים בסימנים אלו כדי להפיג מתח ולהרגיע את מערכת העצבים שלהם ושל סביבתם. כשאנו לומדים לזהות את המיקרו-הבעות הללו ומגיבים בהתאם (למשל, על ידי הפסקת הלחץ), אנו בונים אמון אמיתי ומונעים את הסלמת הלחץ לכדי בריחה או התנגדות אקטיבית.
אבל חשוב להבין שסימני הרגעה אינם בהכרח סימנים של מצב רוגע, הם לרב מתבצעים כתגובה לסטרס קיים. כלומר, אם למשל חשפנו את הסוס לגורם מלחיץ כמו מטרייה נפתחת, הוא יהיה בלחץ (בסטרס) וכתוצאה מכך יופרשו בגופו הורמוני סטרס שנועדו להפיג ולשחרר את המתח. הורמונים אלו, כמו קורטיזול, גורמים בין השאר ליובש בפה המוביל לליקוק שפתיים, ולצורך לפהק בכדי להכניס יותר חמצן לגוף.
סוס שמלקק שפתיים אינו סוס רגוע, הוא סוס שמנסה להירגע. סוס רגוע זו תמונה אחרת ופחות דינאמית שנראה כשהסוס מקבל מענה לשלושת החופשים שמגדירים חלק מהצרכים הבסיסיים ביותר שלו וכוללים מזון, תנועה וחברה.
מוסר, ספורט ותורת הלמידה
סוסים לא בחרו להיות ספורטאים אולימפיים או מטפלים רגשיים; אנחנו בחרנו זאת עבורם. לפיכך, האחריות האתית שלנו כלפיהם היא מוחלטת. כפי שמלמדת ליסה אשטון בספרה (Welfare Horse Sports: A Blueprint for Positive Change) ומומחים אחרים במדעי האקוויטציה (מדעי הרכיבה ואימון סוסים), להיות טובים יותר עבור הסוסים דורש מאיתנו עבודה עצמית:
התאמת ציוד: חובה לוודא שהציוד אינו גורם לכאב או מפריע לתנועת הסוס. סוסים נוטים להסתיר כאב באופן שעלול להתפתח לחוסר אונים נרכש, וזהו אחד הגורמים המרכזיים להתנהגויות בלתי רצויות ברכיבה ועל הקרקע. באחריותנו להתבונן גם במה שמסתתר מתחת לפני השטח בעזרת כלים תצפיתיים כמו זיהוי סימני כאב בהבעות פנים וברכיבה.
יישום תורת הלמידה: עלינו להימנע מהצפת הסוס בגירויים ולהשתמש באופן אתי מודע ומדויק בחיזוקים חיוביים ושליליים ועקרונות אחרים על בסיס מדעי ההתנהגות, ולא על בסיס עונשים ושיטות בלתי מבוססות. סוס שמבין מה מצופה ממנו ופועל מתוך בחירה (Agency) ולא מתוך פחד, הוא סוס רגוע ושמח יותר.
שמים את הסוס במרכז: עלינו לשים את טובת הסוס במרכז הבחירות שלנו. לשאול את עצמנו כל יום מחדש "מה הסוס שלי צריך?" ואיך אנחנו יכולים לשפר, צעד צעד, את הדרך שבה אנחנו מגדלים ועובדים עם הסוסים שלנו.
ביום הסוס הבינלאומי, הדרך הטובה ביותר לכבד את הסוסים היא להבטיח שאנחנו לא רק משתמשים בהם, אלא דואגים לרווחתם. זו ההזדמנות שלנו לעצור, להקשיב ללחישות העדינות שלהם, ולעבוד בכל יום כדי להיות בני האדם שהסוסים שלנו ראויים לפגוש.
לקריאה נוספת והעמקה מקצועית באתר:
בלעדי בחנות אקווידע - ספרים מקצועיים שהוזכרו בכתבה:
תגובות