ביומכניקה – מבט מקרוב על טבע התנועה של הסוס

נכתב ותורגם על ידי שירלי פרבר - תזונאית סוסים וחמורים, מייסדת ארגון אקווידע ההגדרה של תנועה היא שינוי במיקום של גוף בזמן ביחס לסביבה שלו , כשביומכניקה עוסקת בעצם ב תנועה של יצורים חיים . העזרים של הרוכב משמשים אותו להעברת אותות ובקשות לסוס כדי להשפיע על התנועה של הרגליים שלו בגובה וכיוונים משתנים. התנועה של רגל הסוס מורכבת משני שלבים עיקריים: שלב הנפת הרגל (swing) ו שלב הנחת הרגל (stance). לרב עדיף לכוון את בקשות הרוכב לתזמון עם שלב הנפת הרגל לתוצאות אופטימליות. ולכן, הבנה יישומית של הביומכניקה של הסוס מועילה מאוד באימון וברכיבה. התגובות התנועתיות שמאפשרות לסוס לנוע קדימה, אחורה, הצידה, מהר או לאט יותר ולבצע פניות ותנועות מורכבות אחרות מורכבות מ ארבעה מאפייני תנועה בסיסיים : 1. האצה 2. האטה (כולל תנועה אחורנית) 3. סיבוב הרגליים הקדמיות (forelimbs) 4. סיבוב הרגליים האחוריות (hindlimbs) מאפייני התנועה הבסיסיים הללו הם תוצאה של חיבור בין מאפייני תנועת גפיים של כל רגל בנפרד וביחד: 1. הארכה של הרגל קדימה (protraction) 2. נסיגה של הרגל לאחור (retraction) 3. הצדדה להרחקת הרגל מציר הגוף (abduction) 4. הצדדה לקירוב הרגל לציר הגוף (adduction) ההארכה והנסיגה של הרגל אחראיות להאצה והאטה, ואילו הצדדה להרחקה או קירוב הרגל לציר הגוף אחראיות לסיבובים ושינויים בכיוון התנועה או תנועה צידית. היחס בין מאפייני תנועת הגפיים מאפשר דיוק בתנועה הבסיסית, ומאפשר את הגדרת התנועה : תנועה קדימה – נסיגת הרגל בשלב ההנחה והארכת הרגל בשלב ההנפה. הנסיגה מתבצעת עוד בטרם הרגל נגעה בקרקע, מה שמאפשר האצה עוד לפני הנחת הרגל. תנועה אחורה – הארכת הרגל בשלב ההנחה ונסיגת הרגל בשלב ההנפה. האטה – עשויה להתבצע בצורה פאסיבית כך שההאצה פוחתת בכל צעד, או לחליפין באמצעות הארכה אקטיבית בשלב ההנחה, בדומה לתנועה אחורה. מעברים בהאטה אקטיבית עשויים להתבטא בהאטה פתאומית כמו בעצירת החלקה (sliding stop), כפי שנדרש בקאטינג ומשחקי פולו. לעומת מעברים הדרגתיים יותר הנדרשים בדרסז' וענפים אחרים. תנועה צידית – סיבוב הרגליים וביצוע פניות ותנועות צידיות מערבות רצף תנועות הצדדה להרחקה וקירוב הרגליים מציר הגוף בהתאם לתנועה. מטרת המקצבים (gaits) השונים לאפשר תנועה מהירה תוך שמירה על יעילות אנרגטית, והם מוגדרים כאוסף תנועות מורכבות, קצביות, מתואמות ואוטומטיות של הגפיים ואורך הגוף כולו של בעל חיים לכדי הפקת תנועות מתקדמות. המקצבים השונים מוגדרים בין השאר על פי סימטריה. כאשר הליכה וטרוט הם מקצבים סימטריים בהם התנועה דומה משני הצדדים, בניגוד לקנטר וגאלופ שהם מקצבים א-סימטריים. ניתן להגדיר את המקצבים גם לפי קיומו או היעדרו של שלב השהיה (suspension) במקצב, בו כל ארבעת הגפיים יחד באוויר בשלב ההרמה. כמו כן, ניתן להגדיר מקצבים על פי מספר פעימות, בהתאם למספר הנחות הרגליים בכל צעד. מחקרים מצאו שסוס שעצר בצורה מרובעת ושווה, יתחיל בדרך כלל את התנועה הבאה עם הרגל הקדמית האחרונה שזזה, כאשר במעברים התחלת תנועה יכולה לכלול את שלב ההנחה או את שלב ההרמה. למשל, חוקרים מצאו באופן מפתיע כי במעבר מטרוט לקנטר, הרגל שתתחיל את התנועה בקנטר עשויה להיות הרגל הקדמית המובילה, ולא בהכרח הרגל האחורית החיצונית, כמו בהחלפת רגל בקנטר או במעבר מהליכה. זאת בהתאם לשלב בקשת המעבר, בהנפה או הנחה, עקב הצורך בהעברת המשקל לרגל קדמית על מנת לעבור מתנועה אלכסונית סימטרית לתנועה א-סימטרית. לצפייה בוידאו בהילוך איטי לחצו כאן . הבנה טובה יותר של מאפייני התנועה של הסוס במקצבים והתנועות השונות מאפשרת לנו להבין טוב יותר את המגבלות הפיזיות של כל סוס במצב מסוים ולהתייחס לכך באימון בהתאם. כמו כן, דיוק במועד הבקשות של הרוכב מאפשר מעברים ושינויים מדויקים יותר בתנועה, המאפשרים לסוס לשמור על איזון ושיווי משקל תחת האוכף בהתאם לתנועה הטבעית שלו. מקורות: P. McGreevy, J.W. Christensen, U.K. von Borstel, A. McLean (2018), Chapter 11: Biomechanics in Equitation Science . John Wiley & Sons Ltd, 2nd edition, pp.235-260. J. Robilliard, T. Pfau, A. Wilson (2006). Gait characterisation and classification in horses . The Journal of Experimental Biology (210), pp.187-197. C.A. Argue, H. Clayton, (1993), A study of transitions between the trot and canter in dressage horses . Journal of Equine Veterinary Science, 13 (3), pp.171-174.